חנוך מילביצקי » המרכז הישראלי לנפגעי כתות » המרכז הישראלי לנפגעי כתות חלק 5

המרכז הישראלי לנפגעי כתות חלק 5

האדנים האקדמיים שבהם אוחז 'המרכז לנפגעי כתות' - נדחו על ידי הקהילה האקדמית בעולם.
  1. המרכז כאמור אוחז ומתבסס על התיאוריה של “מיינד קונטרול” (שליטה מחשבתית מנטאלית), אך תיאוריה זו נדחתה על ידי הרוב המכריע של מדינות העולם החופשי.
  2. במסגרת המחקר האקדמי שביצעתי בנושא עלה כי מקורה של תיאוריה זו ושל המושג “שטיפת מוח” הוא בתעמולה האנטי-קומוניסטית בזמן המלחמה הקרה, שם נטען כלפי הצעירים שהצטרפו לתנועה הקומוניסטית כי פעלו שלא מרצונם, אלא מתוך מניפולציות שהופעלו כלפיהם על ידי מנהיגי “כתות” שעשו שימוש בטכניקות של “שליטה בתהליכי חשיבה”. בהמשך הוגשו תביעות נגד “כתות” בגין השימוש לכאורה בשטיפת מוח והחלו לצוץ הצעות חוק נגד כתות במדינות שונות בארה”ב.
  3. כבר באותה התקופה חוקרים, סוציולוגים ומדעני חברה רבים הביעו ביקורת של תיאוריות “שטיפת המוח” וטענו כי הן אינן מהוות חלק מהמדע המקובל וכי השימוש בהן מהווה כלי שרת בידי המבקשים למנוע חופש דת מקבוצות באמצעות תיוגן כ”כתות”.
  4. עמדתו הרשמית של ארגון הפסיכולוגים האמריקאי (APA) היא כי תיאוריית “שטיפת המוח” הינה חסרת בסיס ואינה מקובלת כתיאוריה מדעית.
  5. בשנת 1990 פסק בית משפט פדרלי בקליפורניה בתיק US vs. Fishman כי “שטיפת מוח” היא אינה מונח מעוגן מדעית וכי עדות בנוגע לכתות המתבססת על תיאוריית שטיפת המוח אינה קבילה בבתי משפט בארה”ב. פרשה זו היוותה למעשה את תחילת סופה של התנועה נגד כתות בארה”ב והצעות לחוקים נגד כתות ונגד “שטיפות מוח” נזנחו ועד סוף המאה ה-20 נעלמו מרחבי ארה”ב.
  6. אציין בהקשר זה את המאמר המשפיע והחשוב שפורסם על ידי פרופ’ דיק אנתוני ופרופ’ תומאס רובינס בשנת 2004 – “ Conversion and “Brainwashing” in New Religious Movements” אשר עסק בפירוט רב במושג “שטיפת מוח” וב”מאפיינים” של כתות. המחברים הראו והוכיחו לאורך כל המאמר ששימוש במושגים ומאפיינים כגון אלו מאפשר לכלול במסגרתם קבוצות סמכותניות מכל הסוגים ובין היתר מפלגות פוליטיות וזרמים דתיים פונדמנטליסטיים, כך שמעטות הן הקבוצות הדתיות והרוחניות הלגיטימיות בעולם אשר יוותרו מחוץ לקטגורייה של “כת” (המאמר פורסם במדריך של אוקספורד לקבוצות דתיות חדשות, ובקישור: https://www.cesnur.org/2003/brain_conv.htm).
  7. בית הדין של האיחוד האירופי לזכויות אדם קבע ביוני 2010 בתיק Jehovah’s Witnesses of Moscow vs. Russia כי אין הגדרה מדעית ומקובלת על הכלל באשר ל”מהי שליטה מנטאלית”.
  8. באיטליה, חוקק חוק נגד כתות בשנות ה-30 של המאה ה-20 בתקופת משטרו הפשיסטי של מוסוליני, בפועל, לדברי רפאלה די-מארציו, חוקרת בתחום הפסיכולוגיה של הדת –  החוק נוצל לאורך כל הדרך למטרות זרות ופוגעניות שהחלו ברדיפת המתנגדים למשטר הפאשיסטי ולאחר מכן לרדיפת הומוסקסואלים ואף כומר קתולי. בשל ביקורת חריפה כלפי חוק זה הוא בוטל בשנת 1981 על ידי בית המשפט החוקתי של איטליה, שציין כי החוק מסוכן בשל הפוטנציאל שהוא ינוצל לצורך רדיפה גזענית אידיאולוגית ולהוקעת אורחי חיים שונים מן המקובל על ידי הרוב – והכול במסווה של הגנה על שלום הציבור.
  9. בבלגיה לא קיים חוק נגד כתות, עם זאת בשנת 1997 פרסם הפרלמנט הבלגי “דו”ח בדבר כתות” אשר פירט רשימה של כתות בבלגיה. במרץ 2016 הכריע בית המשפט בבריסל במקרה בו ביקשה התביעה לפזר את הכנסייה הסיינטולוגית של בלגיה ולהוציאה אל מחוץ לחוק, ולאחר 18 שנים של דיונים וחקירות – דחה בית המשפט את מלוא האישומים נגד הכנסייה בקבעו כי התביעה ביקשה לבצע “צנזורה למחשבה הדתית” במסווה של אישום במעשים בלתי חוקיים לכאורה.

154.  בצרפת חוקק חוק נגד כתות בשנת 2001 (About-Picard Law) אשר זכה בשנת 2005 לביקורת נוקבת במסגרת דו”ח נציגת האו”ם לענייני חופש הדת והאמונה שציין בין היתר כי המאבק נגד כתות מעורר סוגיה הנוגעת לזכות ‘לחופש האמונה’ – המוגנת על ידי סטנדרטים בינלאומיים. וכי האסיפה הפרלמנטרית של אירופה הציעה לממשלת צרפת לשקול מחדש חוק זה. החוק בצרפת אמנם טרם בוטל, אך בפועל כמעט ולא יושם לאורך השנים, זאת כאשר רק במקרה אחד אישר בית המשפט כי אכן מדובר ב”כת” (קהילה מיסטית קטנה המונה 20 חברים שאחד מהם התאבד).

אי סדרים בפעילות המרכז הישראלי לנפגעי כתות
  1. ככל הידוע לי ומבדיקה באתר ‘גיידסטאר’ (https://www.guidestar.org.il), בשנת 2018 קיבל המרכז לנפגעי כתות תמיכה ממשלתית בסך 102,000 ש”ח.
  2. בהתאם לאמור בפרק ה.5.3 לעיל, המתאר את מימון הקמפיין הפוליטי לקראת בחירות לרשויות המקומיות 2018, דומה כי כספי מימון אלו המהווים למעשה כספי ציבור – מופנים בין היתר לטובת מימון וניהול מאבק משותף (ופוליטי) של המרכז לנפגעי כתות בשיתוף אפלבאום – נגד העמותה.
  3. מסקירה ועיון בתיק החל”צ של המרכז לנפגעי כתות עולה כי בשנים האחרונות המרכז אינו מדווח לרשם העמותות באופן קבוע על שמות התורמים למרכז בכל שנה, ועל כל פנים רשימות אלה לא מצורפות באופן סדיר לדו”חות הכספיים שהוגשו על ידי העמותה לרשם העמותות.
  4. בתיק החל”צ לא נמצאו מסמכי דיווח לשנים 2017 ו-2018, והתיעוד האחרון והמעודכן ביותר שנמצא מתייחס לשנת 2016.
  5. מעיון בתיק החל”צ ובמסמכי דיווח התורמים למרכז – עולה כי בשנת 2016 תרמה חברה המצויה בניהולו ובבעלותו של אהרון אפלבאום – אפלטק בע”מ, למרכז לנפגעי כתות 40,000 ₪, כשבשנת 2013 כאמור תרם אפלבאום עצמו למרכז 98,000 ש”ח.
  •       העתק נסח חברת אפלטק –  מצ”ב ומסומן כנספח 150.
  1. נתון נוסף אותו אציין בהקשר לפרק זה מעיד על ה”מקצועיות” הלכאורית שהמרכז מנסה לשוות לעצמו לאורך השנים, והוא טמון בעובדה שאתר האינטרנט של המרכז כולל ופורש במסגרת דפיו הרבים מאמרים רבים של “אנשי מקצוע” לכאורה. אותם אנשים לרוב כלל אינם מהווים “אנשי מקצוע”, אלא עובדים של המרכז או עובדי עבר שלו שמסתמכים על מידע משוחזר ולעוס.
  2. וכך, מצטיירת לה התמונה של גוף מקצועי ומנוסה לכאורה, המסתמך על דעתם של גדולים ומלומדים, אך לא כך הוא הדבר.
  3. חלק נכבד ועיקרי מן המאמרים הנוספים אליהם מפנה אתר המרכז הם מאמרים של מלומדים ואנשי מקצוע חיצוניים למרכז, שפרסמו מאמרים במקורות שונים ושאין ביניהם לבין המרכז כל קשר. בהעתקתם של המאמרים לדפי האתר כמו שהם, יש משום ניכוסם לפועלו של המרכז, ובכך יש משום הטעייה וכסות לאתר המרכז ולדפי האינטרנט החסרים מידע ותוכן מקורי מאת אנשי מקצוע הפועלים מטעם ועבור המרכז.
  4. חלק נוסף מן המאמרים כלל אינם מאזכרים את שם הכותב ואינם מפנים לשום מקור.
  •   העתק דוגמאות של מס’ מאמרים המפורסמים באתר המרכז – מצ”ב ומסומן כנספח 151.
  1. באמצעות פעולות אלו ואחרות מנסה המרכז למצב את עצמו כגוף בעל חזות מסויימת, אך בפועל מדובר אך בכסות שאינה נאמנה לאמת.
  2. בנוסף לכך ולמיטב ידיעתי, המרכז, אשר מגדיר עצמו כגוף המטפל בנפגעי כתות – אינו כולל כמעט מטפלים ואינו עוסק בהפניית נפגעי כתות לטיפול, אלא בעיקר מתעסק הוא ברעיונות, דעות ובאידיאולוגיה קיצונית.
  3. מכלול הנתונים שנסקרו מעיד על התנהלות קלוקלת של המרכז בתור חברה לתועלת הציבור, הנתמכת בין היתר ובעיקר על ידי תרומות ועל ידי כספים ממשלתיים המהווים למעשה כספי ציבור, כאשר אותם הכספים מנותבים ומנוצלים על ידי המרכז לפעילות מאסיבית, שיטתית ומגמתית נגד עמותת בני ברוך, פעילות הנפרשת על פני שנים רבות – ויש לתהות מהו שיעור הכספים מתוך סך הכספים בהם נתמכת העמותה המופנים לפעילתה ולמאבקה בעמותת בני ברוך.
  4. בין התורמים למרכז לאורך השנים וכפי שפורט בפירוט בפרק ד’ לתצהירי – ניתן למצוא הן את “אנשיו” של המרכז אותם הוא מפעיל ובהם הוא משתמש לצורך מימוש מטרותיו, והן את  “מפעיליו” של המרכז – אותם גורמים קיצוניים, יוצאי הארגון ‘יד לאחים’, שהקשר ביניהם לבין המרכז כפי שהובהר – הוא יותר ממובהק.
  5. על כן רואים אנו כי לא מעטים הם אי הסדרים בפועלו של המרכז, ובעיקר רב הנסתר על הגלוי בכל הנוגע לפעילותו ולמקורותיו. עוד ישאל השואל מדוע יש למרכז אינטרס להסתיר את רשימות התורמים? וזאת יש לציין במיוחד לאור החשדות המבוססים להתערבותם של גורמים חרדים קיצוניים בפעילות המרכז כפי שמפורט לעיל ולהלן.
פשקווילים המעידים על כוונות המרכז ועל שורשיו החרדיים הקיצוניים
  1. בחלק זה אתייחס לשני פשקווילים שפורסמו ברחוב החרדי ושיש בהם כדי לשפוך אור נוסף על כוונותיו הלא מוצהרות והמוסתרות של המרכז לנפגעי כתות. בכך יש כדי להעיד בין היתר על חוסר תום ליבו של המרכז בכל הנוגע להסתרת כוונותיו וקשריו אלה.
  2. בנוסף, פשקווילים אלה מבססים את האמור בפרק ד.2 לתצהירי זה בכל הנוגע לאידיאולוגיה הטמונה במוקד פעילותו של המרכז, אידיאולוגיה אשר ליוותה והן ממשיכה ללוותו גם בימים אלו.
  3. בפברואר 2015 פורסם ‘פשקוויל’ (כרזת קיר ברחוב החרדי) נגד אישה בשם שוש סלפסקי המספקת ייעוץ בנושאים כמו שלום בית ופריון. הפשקוויל פורסם על ידי בתי הדין האשכנזיים-חרדיים לצדק בערים החרדיות בני ברק וביתר עילית וכן בירושלים.
  •   צילום הפשקוויל שפורסם נגד הגב’ שוש סלפסקי – מצ”ב ומסומן כנספח 152.
  1. באותו פרסום, לצד הפסיקה של בתי הדין אולטרה-חרדיים האשכנזיים, מופיעה “אזהרה” בנושא גם מטעם המרכז הישראלי לנפגעי כתות. יש לציין כי לפרסומי פשקווילים מסוג זה לא נהוג לצרף גופים “חילוניים”, אלא רק גופים המקובלים ברחוב החרדי הקיצוני.
  2. יתר על כן, לשון ה”אזהרה” מטעם המרכז לנפגעי כתות מכילה טענה כי בהמשך לדיון שהתנהל בנושא בבית הדין של הרב קרליץ, היועצת גרמה למטופליה “לעבור על עיקרי הדת כחלק מהתהליך הטיפולי” ובין היתר על פי עובדה זאת “בהכוונת הרבנים שליט”א נוצר שיתוף פעולה עם ‘המרכז הישראלי לנפגעי כתות’ המטפלים במקרים מסוג זה”.
  3. פשקוויל זה כאמור מהווה ראיה נוספת לכך שהמרכז משתף פעולה עם גורמים חרדיים קיצוניים ועושה עמם יחד אחת נגד גופים, ובמקרה זה נגד גורמים פרטיים אשר פעילותם ומאפייניהם אינם עולים בקנה אחד עם האידיאולוגיה המשותפת לעולם החרדי ולמרכז לנפגעי כתות.
  4. בפשקוויל נוסף שפורסם ברחוב החרדי ואשר יצא נגד הרב אליעזר ברלנד, גם כן לקח המרכז לנפגעי כתות חלק פעיל.
  •   העתק הפשקוויל הנוסף שפורסם ברחוב החרדי – מצ”ב ומסומן כנספח 153.
  1. בעמ’ 4 לפשקוויל זה תחת הכותרת “המרכז הישראלי לנפגעי כתות מאשים” מוגדר המרכז כ:”גוף הרשמי לטיפול בכתות, העובד בשיתוף פעולה ובתמיכה מלאה של הרבנים, מיסודו של ארגון ‘יד לאחים‘”.
  2. והנה, שוב מתגלה לפנינו התמונה שלפיה המרכז נגוע באידיאולוגיה שהוא מנסה לנער מעצמו, אך היא חוזרת, מגדירה ומאפיינת אותו שוב ושוב.
  3. שני פשקווילים אלה מעידים בבירור על מקומו של המרכז הישראלי לנפגעי כתות בקרב העדה החרדית האשכנזית הקיצונית.
  4. עינינו הרואות כי כוונות, שורשים, מקורות ואידיאולוגיה – לא ניתן להסתיר בקלות, ואלה צפים על פני השטח שוב ושוב בנסיבות ובמקרים שונים. האידיאולוגיה של המרכז והאידיאולוגיה החרדית הקיצונית כפי שעולה מפשקווילים אלו – מתכתבות האחת עם השנייה ואף מתמזגות יחד במסמכים המשותפים המפורסמים על ידי גורמים אלה.
  5. וכפי שכבר פורט על ידי לא אחת, האידיאולוגיה החריפה והקיצונית של המרכז לנפגעי כתות היא זו שמניעה אותו קדימה ושגורמת לו להמשיך במסעות ובמלחמות ההשמצה וההכפשה שזה מנהל נגד גורמים וגופים שונים, ובפרט נגד העמותה התובעת.

ניתן למצוא את תחילת התצהיר בעמוד – המרכז הישראלי לנפגעי כתות באתר.

[1] ת”פ 157-08 מדינת ישראל פרקליטות מחוז ירושלים נ’ קוגמן (עציר) ואח’ (פורסם בנבו, 23.11.2010).

[2] תפ”ח (מחוזי תל אביב) 23751-02-10 מדינת ישראל נגד רצון (עציר) סעיפים 16- 18, עמודים 21- 23 להכרעת הדין [גרסה מקוצרת] (פורסם בנבו 09.09.14).