חנוך מילביצקי » המרכז הישראלי לנפגעי כתות » המרכז לנפגעי כתות – תצהיר משפטי חלק 4

המרכז לנפגעי כתות – תצהיר משפטי חלק 4

המשך- אופן הקמת המרכז לנפגעי כתות, החזון מאחורי הקמתו והדרך שבה ניצל את הטיפול בנפגעי כתות לטובת האג׳נדה שלו.
  1. בשנת 2014 אין כל פירוט בדו”חות הכספיים של המרכז הישראלי לנפגעי כתות בדבר זהות תורמי הסכום של 327,058 ש”ח. ככל הנראה כספי התרומות הנ”ל, המהווים את הבסיס לרוב תקציבו של המרכז, ניתנו בסכומים הנמוכים מ-20,000 ₪ על מנת לא לחשוף את זהות התורם ולהימנע באופן זה מהצגתו בדו”חות. עוד יצוין, כי ברשימת חמשת מקבלי השכר מופיעה בין היתר המנכ”ל רחל ליכטנשטיין, המקבלת שכר של 28,828 ש”ח שנתי בלבד – כלומר משכורת חודשית של 2,069 ש”ח.
  •   העתק רשימת מקבלי השכר בשנת 2014 ופירוט סך תרומות – מצ”ב ומסומן כנספח 57.
  1. כפי שניתן לראות מהסקירה דלעיל, עד לשנת 2013 רובו המוחלט של המימון מגיע למרכז הישראלי לנפגעי כתות מרמי פלר ומגופים הקשורים אליו בצורה זו או אחרת, ואילו בעקבות ההד התקשורתי שמקבלת פרשת גואל רצון ועם חשיפת הקשר בין רמי פלר ו’יד לאחים’ למרכז הישראלי לנפגעי כתות, נראה כי יש ירידה בתרומות המדווחות ומאידך עלייה בתרומות שאינן חייבות בדיווח. החל משנת 2013 עת נכנס אהרון אפלבאום לתמונה והמרכז החל לקבל כספים ממשרד הרווחה, מעורבותו הרשמית של פלר פחתה עוד יותר. עם זאת, ניתן לראות כי קיימת התאמה בולטת וצורמת בין פעילות המרכז ההולכת וגדלה מצד אחד, לבין התרומות המדווחות, שהולכות וקטנות.
  2. מעיון באתר גיידסטאר (אתר העמותות של ישראל – https://www.guidestar.org.il/home) עולים הנתונים הבאים:
    א. החל משנת 2016 יש ירידה בסכומי התמיכה הממשלתית המשולמים למרכז.
    ב. ברור אפוא שהמרכז יעשה ככל יכולתו כדי להעלות את נושא הכתות על סדר היום, בין היתר, על ידי השמצת קבלה לעם קבלה לעם.
    ג. בשנת 2015 הוצאות שכר ונלוות הסתכמו לסך של 53,488 ש”ח. אין פירוט של חמשת מקבלי השכר הגבוה או של התורמים מעל 20,000 ש”ח.
    ד. בשנת 2016 הוצאות השכר הנלוות פחתו לסך של 25,922 ש”ח.
    ה. יצוין כי בדו”ח הכספי לשנה זו לא מופיע ‘שכר עבודה ונלוות’ בעלות הפעילות. המשמעות היא שאין עובדים נוספים על פי הדו”חות הכספיים.
    ברשימת חמשת מקבלי השכר הגבוה בגיידסטאר לשנת 2016 מופיעים שני סכומים מוסתרים: האחד בסך של 86,433 ש”ח (שכאמור לא מופיע בדו”חות הכספיים בסעיף ‘שכר ונלוות’); והשני 25,921 ש”ח שכן מופיע.
  •   צילום מסך מתוך העמוד הרלוונטי באתר ‘גיידסטאר’ – מצ”ב ומסומן כנספח 58.
    1.6    (ד.6) המרכז הישראלי לנפגעי כתות משפיע על מסקנות: “דין וחשבון צוות משרד הרווחה והשירותים החברתיים לבחינת תופעת הכתות בישראל”. ה”מומחים” שמחברים את הדו”ח בארץ ובעולם קשורים במישרין אידיאולוגית וכלכלית עם המרכז ומקדמים את האג’נדה שלו, בין היתר את הגדרת המושג “כת” במקום שבו מתרחשים תהליכים של “שליטה מנטאלית”
  1. בחודש מאי 2011 הוגש למשרד הרווחה והשירותים החברתיים בישראל דו”ח בשם: “דין וחשבון צוות משרד הרווחה והשירותים החברתיים לבחינת תופעת הכתות בישראל”. המרכז הישראלי לנפגעי כתות הוא הרוח החיה שמאחורי כתיבת מסמך זה.
    ·   העתק דו”ח משרד הרווחה מחודש מאי 2011 – מצ”ב ומסומן כנספח 59.
  2. מסקנות המסמך תואמות את המדיניות של המרכז בדבר מרכזיות תהליכי ה”שליטה המנטאלית” בכתות והמומחים שמגויסים לצוות כתיבת הדו”ח מהארץ קשורים בקשרי עבודה הדוקים עם המרכז לנפגעי כתות. המומחים שמגוייסים מחו”ל פעילים גם הם בתנועות קיצוניות למלחמה בכתות, חלקם ‘דיפרוגרמרים’ ידועים וחלקם אף בעלי עבר פלילי. חשוב לציין כי בהערה 22 לדו”ח מופיעה הפנייה לרמי פלר, כאחד החוקרים הבודדים העוסקים בתחום בישראל (ראו נספח 59 לעיל (הדו”ח) בעמוד 27, הערת שוליים מס’ 22). על שמות החוקרים הישראלים שהוזמנו להיות חברי צוות כמומחים לתופעת ה”כתות”, נמנים בין היתר:
          ד”ר גבי זוהר – עו”ס קליני, מטפל ויועץ למשפחות נפגעות כתות, הידוע בקשריו עם המרכז הישראלי לנפגעי כתות, בין היתר כמטפל שאליו מפנים דרך קבע “נפגעים” מהמרכז לטיפול בתשלום. ד”ר זוהר שימש גם כעד מומחה לעניינים הקשורים לכתות במשפטים שונים. יובהר כי כיום (לאחר הפגישה שהתקיימה בין נציגי קבלה לעם ונציגי המרכז בפברואר 2014 ואשר תתואר בהמשך בפרק ה.1.1) ד”ר גבי זוהר מחזיק בדעה שקבלה לעם היא אינה “כת”. בהקשר זה אציין בנוסף כי ד”ר זוהר השתתף כדובר בכנס שנערך באוניברסיטת חיפה לפני כשנתיים בנושא כתות, שם חזר על עמדתו זו ואמר מפורשות שקבלה לעם אינה “כת”.
    – ד”ר דוד גרין – מומחה בפסיכולוגיה קלינית ומנהל ‘מכון גרין’, שגם אליו מופנים דרך קבע מטופלים מהמרכז הישראלי לנפגעי כתות לטיפול בתשלום. גם ד”ר גרין שימש לא אחת כעד מומחה מטעם המרכז במשפטים שונים, בין היתר במשפטו של גואל רצון, שבו, כפי שאראה להלן, חוות דעתו נפסלה לחלוטין על ידי בית המשפט שאף ערער על מומחיותו וקבילות טיעוניו בקביעות נחרצות אשר ספק אם היה להן תקדים.

על החוקרים מחו”ל שהוזמנו להיות חברי צוות בדו”ח נמנים בין היתר:

 סטיב חסן, מנכ”ל הארגון “Freedom of Mind Resource Center”.
על אישיותו האלימה והבעייתית של מומחה זה, כמו גם על העובדה שהוא מבסס את קביעותיו המקצועיות על בסיס תיאוריה שנדחתה בכל העולם המערבי, הן אקדמית והן משפטית, עוד בשנות ה-90 של המאה הקודמת, מתוך התחקיר של ארגון HRWF (ראו סעיף 92 לעיל), במיוחד ראו פרק בשם “Deprogrammer Steven Hassan”.

 ריק רוס, מנכ”ל מכון “Rick A. Ross Institute”.
יצוין כי למר רוס אין כל הכשרה מקצועית או אקדמית מעבר ללימודיו בתיכון. עוד יצוין כי במסגרת פעילותו של רוס כ’דיפרוגרמר’ נפתחו נגדו הליכים פליליים בארה”ב בהאשמה לניסיון שוד; גניבת תכשיטים וחטיפה. על מעשיו הפליליים החמורים במסגרת פעילותו של רוס כ’דיפרוגרמר’ ניתן ללמוד מדו”ח הארגון HRWF כמפורט שם, במיוחד בפרק הנקרא “Deprogrammer Rick Ross”.

  1. השפעתו של המרכז הישראלי לנפגעי כתות על תוצרי הדו”ח מתבטאת בין היתר בהתאמת הגדרת הכת שמופיעה בדו”ח – לגרסת המרכז הישראלי לנפגעי כתות. בדו”ח ממאי 2011, מתבסס משרד הרווחה על שלוש הגדרות שונות מאת הארגון האמריקאי, הארגון הקנדי והמרכז הישראלי לנפגעי כתות. אחד המאפיינים של “כת” אשר שלושתם מגדירים הוא “שימוש בשיטות מניפולטיביות של שליטה ושכנוע”. מחברי דו”ח משרד הרווחה שינו את ה”שימוש בשיטות מניפולטיביות של שליטה ושכנוע” – ל”שימוש בשיטות של שליטה בתהליכי החשיבה ובדפוסי ההתנהגות” (ראו האמור לעיל בדו”ח משרד הרווחה, נספח 59 לעיל, בעמ’ 16 ו-19).
  2. הטענה שב”כתות” נעשה “שימוש בשיטות של שליטה מוחלטת בתהליכי חשיבה ובדפוסי התנהגות” מקורה בעמדתו הרשמית של המרכז הישראלי לנפגעי כתות, הן באתרו הרשמי והן בסדרת כתבות שראו אור בין השנים 2008-2010 בכלי התקשורת מטעם מנכ”ליות המרכז הישראלי לנפגעי כתות – איילת קדם ודנית קרן. אין זו אפוא מקריות שהדו”ח למשרד הרווחה בחר להשתמש בהגדרה של “שימוש בשיטות של שליטה בתהליכי החשיבה ודפוסי ההתנהגות”. לדעתי, המרכז לנפגעי כתות שימש בתפקיד מרכזי בחיבור הדו”ח והביא לכך כי ההגדרה הותאמה בהתאם לתפיסתו של המרכז, שהתבסס על ה”מיינד קונטרול” (Mind Control) במטרה להשתמש לאחר מכן בהגדרה זו בהליכים משפטיים ותחיקתיים.
  •   צילום מסך של פרסום מתוך אתר המרכז הישראלי לנפגעי כתות – מצ”ב ומסומן כנספח 60.
  •   העתק כתבה מאת איילת קדם ב-Ynet מיום 10.4.08, וכתבה מאת שחר בן פורת מיום 5.8.11 (mako) – מצ”ב ומסומן כנספח 61.
  •   העתק כתבה מאתר ‘News1 מחלקה ראשונה’ – מצ”ב ומסומן כנספח 62.
  1. יש לציין כי במאי 2011, בסמוך לפרסום דו”ח משרד הרווחה התגבש מכתב בחתימת 26 חוקרים מהאקדמיה הישראלית שהצביע על שלושה ליקויים קשים בדו”ח זה:
      הראשון, ערעור על המונח “כת” והצעה להחליפו במונח הניטרלי “תנועות דתיות חדשות”. 
    – השני, קריאה להימנע מכל התערבות ממשלתית בפעילותן של קבוצות דתיות או רוחניות חדשות, אלא במקרה שהוכח שמי מחברי הקבוצה או ממנהיגיה עבר על החוק.
     – השלישי, דחיית השימוש במונח ‘mind control’ – “שליטה הכרתית”, “שליטה מנטאלית” – מונח שנוהג המרכז הישראלי לנפגעי כתות להתבסס עליו כשימוש להגדרה של “כת”.
  •   העתק מסמך “תגובה להמלצות הוועדה ל’בחינת תופעת הכתות בישראל'” – מצ”ב ומסומן כנספח 63.
  1. לאורך השנים ניתן לראות כי אנשי המרכז הישראלי לנפגעי כתות עושים ככל שביכולתם על מנת למחזר את מסקנות דו”ח משרד הרווחה באמצעות שילובן בדו”חות ובמסמכים שונים. הדבר נעשה על מנת להקנות לגיטימציה וסמכות מקצועית מצד עצמו למרכז ולעובדיו, וזאת על אף שכפי שכבר הצגתי לעיל, מסקנות הדו”ח אינן מקובלות על חוקרי התחום ונקבעו על סמך התייעצות עם חוקרים המזוהים עם המרכז הישראלי לנפגעי כתות ומהימנותם המדעית מוטלת בספק רב ואף נפסלה על ידי חוקרי התחום ובתי המשפט בארה”ב ובישראל.
  2. דוגמה לניסיונות המרכז הישראלי לנפגעי כתות למחזר את הדו”ח משנת 2011 ואף להגדיל לעשות ולהגדיר עצמו כמומחה בתחום בהתבסס על הנספח לאותו דו”ח, ניתן לראות בדו”ח “ילדים בכתות פוגעניות בישראל” מסוף שנת 2013, שבו סעיף 1.2 נלקח למעשה מחלק ב’ של הדו”ח המדובר למשרד הרווחה ממאי 2011, שמהווה תדריך לעובדים סוציאליים ומטפלים ומבוסס על הניסיון המקצועי שנצטבר, כביכול, במרכז הישראלי לנפגעי כתות במבצע “גאולה מרצון”.

חלק זה כולל היבטים כמו אופני הגיוס לכתות, פרופיל החברים, סימני הזיהוי של המגויסים, נקודות פוטנציאליות ליציאה מהכת, המודל הטיפולי בנפגעי כתות ועקרונות העבודה המנחים. על אף שאין כאן שום ביסוס אקדמי או מדעי, אלא הכול מבוסס על ניסיון המרכז הישראלי לנפגעי כתות, חלק זה מהווה אסמכתא המתגלגלת מדו”ח מאי 2011 לדו”ח דצמבר 2013 ואיש אינו מערער עליו.

העתק תדריך לעובדים סוציאליים ומטפלים משנת 2011 – מצורף לדו”ח משרד הרווחה שמהווה נספח 59 לתצהירי זה (ושם בעמ’ 41 לדו”ח).

 

  •   העתק העמוד הרלוונטי מתוך דו”ח “ילדים בכתות פוגעניות בישראל” משנת 2013 – מצ”ב ומסומן כנספח 64.
  1. דוגמה נוספת לניסיון המרכז הישראלי לנפגעי כתות להשפיע על המדיניות בנושא בישראל באמצעות שימוש במסקנות הלא מבוססות שהוגשו במסגרת הדו”ח למשרד הרווחה, ניתן לראות בבסיס המדעי, כביכול, להצעת חוק לטיפול בכתות פוגעניות. הצעת החוק מפברואר 2016 שילבה הגדרה ל”כת פוגענית”, המתבססת על הגדרה מאותו דו”ח למשרד הרווחה ממאי 2011:

“כתות פוגעניות הן קבוצות המתלכדות סביב אדם או רעיון, תוך שימוש בשיטות של שליטה בתהליכי החשיבה ובדפוסי ההתנהגות, לצורך יצירת זהות נבדלת מהחברה ותוך שימוש במצגי שווא. קבוצות אלה מעודדות לרוב תלות נפשית, נאמנות, ציות וכפיפות למנהיג הכת ולמטרותיו, מנצלות את חבריהן לצורך קידום מטרות הכת וגורמות לנזקים נפשיים, פיזיים, כלכליים וחברתיים (באחד או יותר מהתחומים), בקרב חברי הקבוצות, משפחותיהם והקהילה הסובבת.”

  •   העתק הצעת החוק ודברי ההסבר – מצ”ב ומסומן כנספח 65.
  1. לקראת ההצבעה ולאחריה, נשלחו לחברי הכנסת שלל מכתבים מטעם עשרות חוקרים, מבכירי המומחים בתחום חקר הדת, הסוציולוגיה של הדת, הרוחניות, הקבוצות הרוחניות החדשות, חופש הדת, זכויות האדם ועוד, מהארץ ומהעולם, אשר ניסו להניא את חברי הכנסת מלאשר חוק המתבסס על תיאוריות שהופרכו ונדחו כליל על ידי הקהילייה המדעית. רשימת החוקרים שהתנגדו לחוק הופיעה במכתב גלוי שפורסם על ידי מרכז מיד”ע (מרכז מידע ישראלי לדתות עכשוויות). למכתב זה צורף מכתב רשמי לכנסת ישראל מטעם 33 חוקרי דת ואבירי זכויות אדם מובילים בארץ ובעולם כגון פרופ’ ג’יימס ריצ’רדסון; פרופ’ ניוטון מלוני; רפאלה די-מארציו – מזכירת הפדרציה האירופאית לחופש האמונה; עו”ד פטרישיה דובאל – מומחית לחוק הבינלאומי לזכויות הדם; פרופ’ אסא כשר – פרופסור לפילוסופיה, מומחה לאתיקה וחתן פרס ישראל; ועוד.
  •   המכתבים של מרכז מיד”ע, פרופ’ ג’יימס ריצ’רדסון, פרופ’ ניוטון מלוני, רפאלה די-מארציו עו”ד פטרישיה דובאל, פרופ’ אסא כשר וכן 33 חוקרי דת ורוחניות עכשווית מהעולם
  •   מצ”ב לתצהיר זה ומסומנים יחד כנספח 66.
    1.7 (ד.7) בתי המשפט בישראל פוסלים את התיאוריה של ‘המרכז הישראלי לנפגעי כתות’ בדבר שליטה מחשבתית ואת המומחיות הנטענת של עוה”ד שרונה בן משה – דוברת המרכז הישראלי לנפגעי כתות ושל ד”ר דוד גרין, איש המקצוע הבכיר ביותר של גוף זה
  1. בחודש נובמבר 2009 הוגש כתב אישום נגד אליאור חן, שעל פי כתב האישום עסק בקבלה מעשית והביא למסכת התעללות קשה ובלתי נתפסת שלו ושל תלמידיו לקבוצה בשמונה ילדים-אחים בירושלים.
  •   העתק כתבה מאתר Ynet מיום 12.05.10 – מצ”ב ומסומן כנספח 67.
  1. משפטו של אליאור חן מהווה ניסיון ראשון של המרכז הישראלי לנפגעי כתות להופיע בבתי משפט עם חוות דעת “מקצועית”.
  2. מטרתה של דוברת המרכז הישראלי במשפט, הגב’ שרונה בן משה, הייתה להקל בעונשם של תלמידי אליאור חן שהיו מעורבים בפרשה, שלטענתה היו נתונים לשעבוד מנטלי מצד מנהיג הכת שהתנהלה ככת קלאסית. 
  3. במסגרת גזר הדין שניתן, [1] מתח בית המשפט המחוזי בירושלים ביקורת נוקבת על טענותיה של עו”ד בן משה, כמו גם על תכלית עדותה, בהיעדר כל הכשרה מקצועית רלוונטית.
  1. בסעיף 35 לגזר הדין, קבע בית המשפט ביחס לעדותה של הגב’ שרונה בן משה מהמרכז, בין היתר, כך:

“זומנה לעדות הגב’ שרונה בן משה, שהציגה עצמה כעורכת דין בעלת תואר ראשון ושני במשפטים, כמורה בבית ספר וכדוברת המרכז הישראלי לנפגעי כתות. לטענתה, היא עוסקת בכתות מאז שהיא עצמה נשבתה בכת כלשהי, והייתה נתונה תחת השפעתה במשך תקופה של למעלה משנתיים. גב’ בן משה ביקשה לחוות דעתה, לאחר שקראה את הפרוטוקולים של עדות האם ושל עדות נאשם 1, וטענה כי התנהלותם של הנאשמים הייתה “התנהלות קלאסית” של אנשים המצויים בכת, תחת מנהיגות כריזמטית שמידרה אותם מן העולם החיצון. “חוות דעת” זו היא בניגוד מוחלט לממצאים שקבעתי בהכרעת הדין. לנוכח האמור בהכרעת הדין, התקשיתי להבין את תכליתה של העדות. לא למותר להוסיף כי אין לעדה הכשרה בתחום הפסיכיאטריה או הפסיכולוגיה, וכל עדותה התבססה על חוויות אישיות שלה ועל מחקרים שקראה, ואשר טיבם לא הובהר”. 

  •   קטעים רלוונטיים מתוך גזר הדין בתיק ת”פ 157-08 מדינת ישראל פרקליטות מחוז ירושלים נ’ קוגמן (עציר) ואח’ – מצ”ב ומסומן כנספח 68.
  1. פסילה שנייה, שלישית ומכרעת לתיאורית השליטה המחשבתית בה מחזיק המרכז, כמו גם קעקוע מומחיותו הנטענת של איש המקצוע הבכיר מטעמו, ד”ר דוד גרין, נקבעה במסגרת משפטו של גואל רצון. בעדותו כעד מומחה בפני בית המשפט המחוזי, טען ד”ר גרין ל”שליטה מנטאלית” מצדו של גואל רצון בנשותיו וזאת במסגרת מאמציה של התביעה לבסס את סעיף ה-“החזקה בתנאי עבדות”, המבוסס על תיאוריית ה”שליטה המנטאלית”.

עדותו של ד”ר דוד גרין נדחתה על ידי בית המשפט בנחרצות.

להלן קטע מפסיקתו של בית המשפט המחוזי (תפ”ח 23751-02-10) בעניין עדותו של ד”ר גרין:

“ד”ר גרין העיד מפורשות שעיסוקו בתחום ה”קבוצות הסמכותניות” ובכללו מונח “השליטה המנטאלית” נסמכים על עמדה אידאולוגית-מקצועית. ברשימה הביבליוגרפית שבסוף חוות הדעת הפנה רק למאמר אחד שפרסם בשנת 1986 בשנתון פסיכולוגיה וייעוץ של משרד החינוך בישראל. ד”ר גרין אישר בחקירתו הנגדית שחלק ניכר מהפרסומים האחרים שצוינו ברשימה נכתבו בידי מי שאינם אנשי אקדמיה, שאינו מכיר לעומק את הרקע המקצועי של חלקם, ו/או שלא פורסמו במסגרת אקדמית המבטיחה עמידה בכללים ובמתודולוגיות מקובלות בעריכת מחקר וביקורת עמיתים. הוא אישר שהוא משתמש בהם כסימוכין כיוון שהוא סבור שתוכנם נכון. כן ציין, שכחלק מעיסוקיו סיפק חוות דעת קודמות להליכים משפטיים בנושא קבוצות בישראל וכי מעורבותו הציבורית בניסיון לקדם חקיקה נגד קבוצות אלו לא צלחה.

[…] נוכח האמור לעיל, איננו סבורים שיש מקום לקבל את התיאוריה בדבר קיומה של “שליטה מנטאלית” באדם אחר כבסיס לקביעת ממצאים בבתי המשפט בישראל.”[2]

  •   העתק מהכרעת הדין המקוצרת – מצ”ב ומסומן כנספח 69.
  1. בעקבות פסק הדין דרש המרכז לנפגעי כתות מפרקליטות המדינה לערער על זיכויו של גואל רצון מסעיף ה”החזקה בתנאי עבדות” ועל דחיית תאוריית השליטה המנטלית. לאור סירובה של הפרקליטות לעשות כן, עתר המרכז הישראלי לנפגעי כתות לבג”צ במטרה לחייב את פרקליטות המדינה להגיש ערעור כאמור – ראו בג”צ 2732/15 המרכז הישראלי לנפגעי כתות בע”מ נ’ פרקליטות המדינה (פורסם בנבו, 03.06.2015).
  2. בג”צ דחה את העתירה על הסף. עקב חשיבותם של הדברים והרלוונטיות שלהם לעניינו, אביא את הנוסח המלא של התייחסותו של בג”צ להכרעת הדין של בית המשפט המחוזי בנושא תאוריית השליטה המנטלית:

“אשר לתיאוריה בדבר קיומה של “שליטה מנטאלית”, קבע בית המשפט כי… בית המשפט הפנה לכך שהמומחה מטעם המדינה אישר בעדותו כי העמדה בדבר קיומה של שליטה מנטאלית במסגרת קבוצה סמכותנית שנויה במחלוקת מדעית, וככל הידוע תקפותה לא הוכרה מעולם במערכת משפטית כלשהי (ההדגשות מכאן ולהבא אינן במקור – ח.מ.) על-פי קביעת בית המשפט, חוות דעתו של המומחה נסמכה למעשה על עמדה אידיאולוגית-מקצועית, ללא סימוכין מדעיים מספקים, וחלק רב ממנה דן בנושאים שאינם ממין העניין. עוד הצביע בית המשפט על קשיים נוספים בחוות הדעת, כגון הקושי באבחון שליטה מנטאלית מסוג זה ביחס למקרי שליטה נטענים אחרים כגון ארגוני דת, קבוצות חברתיות, מנגנונים צבאיים ועוד; השלכותיה הנרחבות של קבלת עמדה זו כבסיס להגנה השוללת אחריות משפטית למעשים פליליים שבוצעו תחת שליטה כאמור, והקושי בזיהוי קבוצה יחודית המחזיקה את חבריה תחת “שליטה מנטאלית”, בהעדר כלים קליניים קבועים וחד-משמעיים. נוכח האמור לעיל, קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום לקבל את התיאוריה בדבר קיומה של “שליטה מנטאלית” באדם אחר כבסיס לקביעת ממצאים בבתי המשפט בישראל”

  • העתק פסק הדין בבג”צ 2732/15 – מצ”ב ומסומן כנספח 70.
  1. בעקבות פסיקה זו התחיל המרכז לנסות לטעון כאילו זנח את השימוש במונח “שליטה מנטאלית”, כפי שניתן לראות, למשל, ביום 01.01.18, שבו הופיעו היועצת המשפטית של המרכז לנפגעי כתות, עוה”ד כרמל פומרנץ והמנכ”ל של המרכז, רחל ליכטנשטיין, בדיון בהצעת חוק כתות פוגעניות שנערך בוועדת חוק ומשפט של הכנסת. בדיון זה, הודתה עו”ד פומרנץ בכך שהמונח “שליטה מנטאלית” הוא בעייתי ולא התקבל בשיטת המשפט הישראלית, ואף הגדירה אותו כ”כישלון”. לכן הציעה, בשם המרכז, להחליף את הגדרת השליטה המחשבתית שמופיעה בהצעת החוק, במושג חלופי של “תלות מחשבתית ממשית” – שאינו אלא גרסה אחרת של המונח “שליטה מחשבתית”. מושג נוסף שבו השתמשה עוה”ד פומרנץ במסגרת מכבסת המילים, היה “ניצול מיני מובהק”, הלקוח מתוך עולם נפגעות התקיפה המינית.
  2. חרף הנ”ל, ממבט בוחן על פרסומי המרכז, עולה כי למעשה העמדה של המרכז לא השתנתה כלל. עמדתו הרשמית של המרכז לנפגעי כתות, הייתה ועודנה, כי בכתות מתקיים שימוש ב”מיינד קונטרול” (שליטה מנטאלית).
  •   צילום מסך מתוך אתר המרכז – “האמונה שלנו” – מצ”ב ומסומן כנספח 71.
  1. עוד לראייה, נכון למועד כתיבת שורות אלו, המאמר הראשון אליו מפנה אתר האינטרנט של המרכז הישראלי לנפגעי כתות בלשונית “מאמרים” הוא מאמר משנת 2007, שנכתב על ידי איילת קדם, מנכ”ל המרכז הקודמת, אשר התפרסם באתר NRG תחת הכותרת “מיינד קונטרול”. במאמר זה מושג ה’מיינד קונטרול’ משתלב ומתערבב עם מושגים של: “ניצול מיני” ו- “שעבוד רוחני” הבאים לתאר ולהגדיר “כת” לשיטתה. זאת ועוד, בלשונית המידע בדף הבית של המרכז, קיימת קטגוריה נפרדת בשם “תהליך שליטה הכרתית (ע”פ סטיב חסן)”.
  2. בהקשר זה נציין, כי הספרון “כיצד כתות פועלות” מאת סטיב חסן שדוגל בתפיסת השליטה המחשבתית משווק ללא הרף על ידי המרכז הישראלי לנפגעי כתות, בין היתר באמצעות חלונות קופצים ולינקים רבים בדף הבית של המרכז הישראלי לנפגעי כתות. ספר זה נשלח בחינם לכל רשימות התפוצה של המרכז ומוצג  “כמקור המהימן והמקצועי ביותר בתחום”.
  3. בתצהיר שניתן על ידי רחל ליכטנשטיין בחודש פברואר 2018, במסגרת התביעה נגד מקסים דיאמנדי, כחודש לאחר הדיון בוועדת חוק ומשפט של הכנסת שבו נטען כביכול שהמרכז אינו מאמין בשליטה מנטאלית, מפרטת הגב’ ליכטנשטיין (בסעיף 13) את אנשי המקצוע עליהם מבסס המרכז את ההגדרות שלו למאפיינים כיתתיים. רובם ככולם מדברים על שליטה מנטאלית. זאת ועוד: בסעיף 19 לתצהירה היא מצטטת מדו”ח משרד הרווחה שמדבר על “שיטות של שליטה בתהליכי חשיבה ודפוסי התנהגות”. בסעיף 26 היא ממשיכה ומצטטת את המאפיינים של המרכז לקבוצות כיתתיות. בין היתר, תחת המאפיין של “דוקטרינה” נטען: “אידיאולוגיה העומדת בבסיס פעולות הכת, …תוך שימוש בשיטות של שינוי תודעה (מדיטציה וכיו”ב), המשמרות נאמנות לכת ולמנהיג”. וזוהי כמובן שליטה מנטאלית.
    עוד אציין כי טענות דומות בדבר שליטה מנטאלית נכתבו על ידי הגב’ ליכטנשטיין גם בתצהיר שהוגש לבית המשפט בינואר 2016, בתביעה נגד אהרון אפלבאום.
  •   העתק תצהירה של הגב’ ליכטנשטיין כפי שהוגש בתיק אפלבאום ללא נספחים  – מצ”ב ומסומן כנספח 72.
  1. ברור אפוא, שהטענה של מנהלי המרכז כאילו אינם מאמינים עוד בשליטה מחשבתית  – היא שקר והונאה. הנסיון “להתנער” כביכול מגישה זו, לאחר שנדחתה על ידי בתי המשפט בישראל, כפי שנדחתה בכל רחבי העולם, ולהמציא מינוחים אחרים שכוונתם זהה בתכלית, אינה יותר מטקטיקה של מכבסת מילים.
  2. אולם הסכנה האמיתית בעיניי, אורבת דווקא במקום אחר. בתצהיריה של רחל ליכטנשטיין כפי שניתנו במהלך חודשים ינואר 2016 ופברואר 2018, במסגרת תצהירים שהוגשו בתיקי אפלבאום ודיאמנדי, טוענת מנכ”ל המרכז הישראלי לנפגעי כתות, כי: “הצטברה אצל המרכז ואצלי מומחיות והבנה מיוחדת, עצמאית, מתי מדובר בקבוצה כיתתית ומתי מדובר בקבוצה בתחום האפור, וכן הלאה” (סעיף 14 וסעיף 17 בהתאמה לתצהירה).
  3. הרי לפנינו סופו של המהלך שתוכנן בקפידה במשך עשור וחצי ויוצא כעת אל האור – ארגון חרדי קיצוני שאינו זוכה לכל לגיטימציה במרחב הציבורי בישראל מצליח להקים ארגון בת שמתחזה לחילוני ואט אט חודר ל”מיין-סטרים” הציבורי והממלכתי, עד כדי כך שבתצהירים שמוגשים מטעמו לבית המשפט נטען כי קיימת לו ולמנכ”ל שלו, בשר מבשרו של ארגון ‘יד לאחים’, מומחיות מיוחדת ועצמאית, המאפשרת להם לקבוע מתי קבוצה רוחנית הנה לגיטימית ומתי לא. כל זאת, ללא כל מחקר, השכלה אקדמית או רקע מקצועי מתאים.
  4. בהקשר זה חשוב להבהיר כי חרף “עמדתו” של שלוחת יד לאחים המתיימרת לטפל בנפגעי כתות בנוגע לעמותה קבלה לעם – אין בנמצא ולו חוות דעת או מסמך אקדמי כלשהו התומך בגירסא מופרכת זו.

ניתן למצוא את תחילת התצהיר בעמוד – המרכז הישראלי לנפגעי כתות באתר.